מה זה??? אין דלתות בבית הזה???
כשהייתי נורא צעיר היה לי בלוג, כמה אפילו. בהתחלה ניהלתי כמה בלוגים על נושאים שאני אוהב (נושאים מביכים נורא שמאוד עדיף שלא אציין) אבל באיזשהו שלב העובדה שהחיים שלי פשוט נפלטים אל הבלוגים האלה גרמה לי להקים אחד בו אני פשוט כותב את מה שאני מרגיש. אני זוכר שבמשך תקופה מאוד ארוכה בין הגילאים 9 – 10 הייתי מנהל אתר בו אני פשוט כותב על החיים שלי, ובכלל על דברים שמעניינים אותי.
הבלוג הזה עכשיו אבוד לזמן, אני לא זוכר באמת מה נפל בגורלו אבל פתאום עכשיו, בשעה המאוד מאוחרת שהיא 3:20 התחלתי להרגיש נוסטלגיה חזקה לתחושה הזו. כבר ניסיתי השנה להכין יומן אבל השקעתי את רוב הזמן בלנסות לגרום לו להיראות טוב יותר מאשר לנסות אשכרה לשפוך דברים שאני מרגיש.
המציאות היא שבטוויטר אין לי באמת מספיק מקום להגיד את מה שאני חושב, ולפעמים אני גם קצת מפחד, אז הנה פלטפורמה בה מי שזה יעניין אותו מספיק כדי לקרוא יוכל לשמוע על הטייקים הלוהטים שלי. אני לא עיוור לעובדה שבלוג זה פורמט מיושן מאוד, אבל יש בזה קסם כלשהו. זה לא דבר שנעשה יותר. בטוויטר למשל (או בכל רשת חברתית אחרת) לא רק שהתוכן קצר יותר, אלא שגם בדרך כלל הדגש במלל יהיה לדבר על נושאים אקטואלים כמעט וכל הזמן. אני בן 18, ואני מתגייס עוד רגע. זה אומנם לא סוד, אבל החשש שלא יהיה לי הרבה זמן לפרוייקטים אישיים מתחיל לנחות עליי. אני יוצר כל הזמן דברים שונים ומשונים והפחד שאאלץ לעשות את זה בתדירות נמוכה יותר מכה בי חזק לאחרונה. זה חשש נורא פריבילגי אבל זה בהחלט ממרמר אותי לשבת בשקט ולא להפיק שום דבר, אז בתקווה גדולה מאוד אני מקווה שאמצא את הזמן לעשות דברים שהם לא רק צבא. אני בונה על זה שהבלוג הזה יתן לי כלי לעשות דברים וישאיר אותי שפוי.
כרגע (בשעה 3:27) אין לי מושג באיזה פורמט יהיה הבלוג הזה. בראש שלי אני מקווה למשהו שיתן לי גמישות אז אם אני עושה עבודה טובה אני רוצה שכל המשפט הזה יהיה כתוב בפונט של מיקמק ובצבע ירוק + שמתחת לכל הפסקה הזו תהיה תמונה של ברק אובמה עם בועת דיבור שגורמת לזה להיראות כאילו הוא האחד שאמר את כל זה.
וואו אובמה, מילים נכונות יותר לא נאמרו. אתה מתגייס בקרוב? גם אני! מקווה שניפגש. אני בטוח שאחלוק עוד על המפגש המרגש שלי ושל ברק אובמה, אבל הפוקוס בפוסט הזה הוא על האתר. השאיפה שלי עם האתר הזה (שלא להתבלבל עם השאיפות של אובמה) הוא לשים בכל דף בדיוק 50 מודעות ולעשות מוניטיזציה על גבו של כל מי שמתעניין בי, חלק נוסף בפאזל שהוא התוכנית הגדולה שלי עליה עוד תשמעו בהמשך... ואז פה תדמיינו שאני קורץ ושלרגע אתם חושבים שראיתם שיש לי שפם קטן אבל זה מרתיע אתכם מספיק כדי למצמץ וכשאתם פותחים את העיניים זה נעלם
חשש נוסף שלי הוא שאני כותב בצורה נורא פלצנית ומתנשאת אבל זה פשוט חלק מלהילחץ לעשות טעויות ואז לחזור ולקרוא שוב ושוב את מה שכתבתי ולנסות לתקן את כל העוול שבמילים שלי. נאלצתי לגנוז כמה פסקאות מוקדם יותר בדיחה שהפאנץ' שלה הוא צמד המילים "פסטיבל בולבולים", וזה נורא מצער בעיני. סיכוי מאוד סביר שאני אגיד פה מילים לא יפות (למשל: זונות), ודברים לא יפים, ופוליטיקה וכל מני כאלה. אז רק אזהיר שקיים יקום בו יהיו פה עמודים שלמים בו אני בוכה על זה, ויתכן שזה היקום בו אתם חיים. היופי בזה הוא שאין לכם פה בכלל את האופציה להגיב אז את כל איומי הרצח אתם מוזמנים לשלוח לי למייל.
המייל שלי קצת יותר ציבורי לאחרונה כי הצמדתי אותו לכל מני פרוייקטים וקיבלתי אימיילים מאנשים ששואלים אותי כל מני דברים משונים. קיבלתי לפחות 7 מיילים מתוסכלים שהנושא שלהם הוא מונדו ממיקמק ואני מוצא את זה די מצחיק. אולי הבלוג הזה הוא הזדמנות להסביר איך פותרים את המשחק הזה ואז אני אוכל פשוט לשלוח את זה לאנשים אם הם שואלים. זה הפחיד אותי קצת בהתחלה שהמייל שלי יהיה כזה ציבורי אבל לפחות זה גורם לי להרגיש כמו אדם חשוב ועצמאי.
לסיכום, אני מקווה שאכתוב פה הרבה דברים יפים ושהאתר לא יראה כמו הפקה של מופע נרקיסיסטי שאני הקהל היחיד שלו. אני מבטיח לפחות לנסות להפוך את זה למעניין איכשהו. יש גם כלכך הרבה אנשים בטוויטר ישראל שהייתי רוצה לראות פותחים בלוג וכותבים דברים ארוכים, אז כאילו תעשו את זה בבקשה זה יהיה מגניב לדעתי. השאיפה היא שהאתר הזה ישוחרר יחד עם סרטון, אז נקווה להצלחה בתחום הזה.
גילוי נאות, אני כרגע עובד על העיצוב הגרפי לאתר הזה, וממש עשיתי איזה עבודה טיפוגרפית אבל לא ממש אהבתי וזה לא תפס את הוייב שרציתי. אז הלכתי על כיוון יותר מצחיק. לפעמים דברים מתפספסים אבל אני עדיין אוהב את התוצאה אז הנה התוצאה שוויתרתי עליה.
המציאות היא שבטוויטר אין לי באמת מספיק מקום להגיד את מה שאני חושב, ולפעמים אני גם קצת מפחד, אז הנה פלטפורמה בה מי שזה יעניין אותו מספיק כדי לקרוא יוכל לשמוע על הטייקים הלוהטים שלי. אני לא עיוור לעובדה שבלוג זה פורמט מיושן מאוד, אבל יש בזה קסם כלשהו. זה לא דבר שנעשה יותר. בטוויטר למשל (או בכל רשת חברתית אחרת) לא רק שהתוכן קצר יותר, אלא שגם בדרך כלל הדגש במלל יהיה לדבר על נושאים אקטואלים כמעט וכל הזמן. אני בן 18, ואני מתגייס עוד רגע. זה אומנם לא סוד, אבל החשש שלא יהיה לי הרבה זמן לפרוייקטים אישיים מתחיל לנחות עליי. אני יוצר כל הזמן דברים שונים ומשונים והפחד שאאלץ לעשות את זה בתדירות נמוכה יותר מכה בי חזק לאחרונה. זה חשש נורא פריבילגי אבל זה בהחלט ממרמר אותי לשבת בשקט ולא להפיק שום דבר, אז בתקווה גדולה מאוד אני מקווה שאמצא את הזמן לעשות דברים שהם לא רק צבא. אני בונה על זה שהבלוג הזה יתן לי כלי לעשות דברים וישאיר אותי שפוי.
כרגע (בשעה 3:27) אין לי מושג באיזה פורמט יהיה הבלוג הזה. בראש שלי אני מקווה למשהו שיתן לי גמישות אז אם אני עושה עבודה טובה אני רוצה שכל המשפט הזה יהיה כתוב בפונט של מיקמק ובצבע ירוק + שמתחת לכל הפסקה הזו תהיה תמונה של ברק אובמה עם בועת דיבור שגורמת לזה להיראות כאילו הוא האחד שאמר את כל זה.
וואו אובמה, מילים נכונות יותר לא נאמרו. אתה מתגייס בקרוב? גם אני! מקווה שניפגש. אני בטוח שאחלוק עוד על המפגש המרגש שלי ושל ברק אובמה, אבל הפוקוס בפוסט הזה הוא על האתר. השאיפה שלי עם האתר הזה (שלא להתבלבל עם השאיפות של אובמה) הוא לשים בכל דף בדיוק 50 מודעות ולעשות מוניטיזציה על גבו של כל מי שמתעניין בי, חלק נוסף בפאזל שהוא התוכנית הגדולה שלי עליה עוד תשמעו בהמשך... ואז פה תדמיינו שאני קורץ ושלרגע אתם חושבים שראיתם שיש לי שפם קטן אבל זה מרתיע אתכם מספיק כדי למצמץ וכשאתם פותחים את העיניים זה נעלם
חשש נוסף שלי הוא שאני כותב בצורה נורא פלצנית ומתנשאת אבל זה פשוט חלק מלהילחץ לעשות טעויות ואז לחזור ולקרוא שוב ושוב את מה שכתבתי ולנסות לתקן את כל העוול שבמילים שלי. נאלצתי לגנוז כמה פסקאות מוקדם יותר בדיחה שהפאנץ' שלה הוא צמד המילים "פסטיבל בולבולים", וזה נורא מצער בעיני. סיכוי מאוד סביר שאני אגיד פה מילים לא יפות (למשל: זונות), ודברים לא יפים, ופוליטיקה וכל מני כאלה. אז רק אזהיר שקיים יקום בו יהיו פה עמודים שלמים בו אני בוכה על זה, ויתכן שזה היקום בו אתם חיים. היופי בזה הוא שאין לכם פה בכלל את האופציה להגיב אז את כל איומי הרצח אתם מוזמנים לשלוח לי למייל.
המייל שלי קצת יותר ציבורי לאחרונה כי הצמדתי אותו לכל מני פרוייקטים וקיבלתי אימיילים מאנשים ששואלים אותי כל מני דברים משונים. קיבלתי לפחות 7 מיילים מתוסכלים שהנושא שלהם הוא מונדו ממיקמק ואני מוצא את זה די מצחיק. אולי הבלוג הזה הוא הזדמנות להסביר איך פותרים את המשחק הזה ואז אני אוכל פשוט לשלוח את זה לאנשים אם הם שואלים. זה הפחיד אותי קצת בהתחלה שהמייל שלי יהיה כזה ציבורי אבל לפחות זה גורם לי להרגיש כמו אדם חשוב ועצמאי.
לסיכום, אני מקווה שאכתוב פה הרבה דברים יפים ושהאתר לא יראה כמו הפקה של מופע נרקיסיסטי שאני הקהל היחיד שלו. אני מבטיח לפחות לנסות להפוך את זה למעניין איכשהו. יש גם כלכך הרבה אנשים בטוויטר ישראל שהייתי רוצה לראות פותחים בלוג וכותבים דברים ארוכים, אז כאילו תעשו את זה בבקשה זה יהיה מגניב לדעתי. השאיפה היא שהאתר הזה ישוחרר יחד עם סרטון, אז נקווה להצלחה בתחום הזה.
גילוי נאות, אני כרגע עובד על העיצוב הגרפי לאתר הזה, וממש עשיתי איזה עבודה טיפוגרפית אבל לא ממש אהבתי וזה לא תפס את הוייב שרציתי. אז הלכתי על כיוון יותר מצחיק. לפעמים דברים מתפספסים אבל אני עדיין אוהב את התוצאה אז הנה התוצאה שוויתרתי עליה.
